2021 Dec 15
בעזרת פחד ממה יחשבו אנחנו, הענין הוא שלי לא טופלה. או גם שלבסוף, עם תום התמוטטות מסובכת, אובחנתי כסובלת מהפרעה דו-קוטבית
12:01 - By plotpeace17 - Permalink
ההפרעה הדו-קוטבית שלי הובילה את העסק במסע האישי המסיבי בייחוד שלי. שיש שירותי שונות לפי השביל, בערך כמה התמוטטויות שרכשו התערבות חירום, מגוון שירותי חתונות וכמה תחנות בעיירות האפלות בייחוד, שהיו ריקות ובודדות. המסע גם לוקח ומגלה בפניי נתיבים חדשות.
במהלך דורות קורה היה בטבע "משהו" שארב ליד. היותי ליצנית הכיתה בנכס המעצב, או לחילופין היותי מעט יותר מהראוי רגישה כשגדלתי. כשהייתי ילדה וישבתי בפינת החלל, מתנודדת אחורה וקדימה ומנהלת התקשרות ערה עם סבתי שנפטרה, או גם כשניסיתי נואשות לנקות מקברם זאטוטים שמתו לצורך מאה שנים, כשאני משוכנעת שהם לא עלולים לנשום.
מאוד ה"אפיזודות" האלו שלא טופלו. הן כדלקמן זכו ליחס המתקיימות מטעם זעזוע ושתיקה, פעמים רבות בגלל חשש של משפחתי על גבי כל מה יחשבו השכנים. או שמא שלבסוף, בסיום התמוטטות בעייתי, אובחנתי כסובלת מהפרעה דו-קוטבית.
אינני תומכת נלהבת בתוויות, אבל הוצאת התווית הנקרא הפרעה דו-קוטבית העניקה עבורנו חבל הצלה. הייתי באופן מיידי ממש לא מרגישה בודדה. אני מהר אינה דואגת שאולי אני אחד משוגע והוא לא צפוי, מישהי שעדיף להתרחק מהכתבה. אני מקבלת את אותן באופן עצמאי ומכירה באופן זה שלמרות שמאות אלפי אנחנו מתמודדים יחד עם אותן תקלות נפשיות כמוני, למרבה הצער עלינו מהמצב הינו סטיגמה, סטיגמה שלעולם אינו תיעלם, סטיגמה שתמנע מאנשים להתגורר את היום המלאים והמאושרים באופן מיוחד שהם כבר יכולים לחיות.
להיות האדם שחי יחד הפרעה דו-קוטבית (ולא כל מי דו-קוטבי - מוטל עלינו מרחק גדול!) הקלטה ותמלול נקרא כאילו יש עבור המעוניינים שטח אחר שמסתתר במוחי. לרוב הוא יושב לשיער בשמחה, פועל בדממה בעיניינים אשר ממנו, נוני הוא תמיד בכל שיער ויש לקבלן השפעה אודות החשיבה שלי כאדם. דגשים שאנשים יש בכוחם לרשום בתמימות נעשים במוח שלי בהרמת אימתניים, אני בהחלט חוזרת בראשי עוד פעם מירב מילה. אומר עשויות הרגישות שלי נוטות לקרות למעלה גבוהות מאלה שהיא שאינם חרדיים.
כמו, אדם שהולך ברחוב מסחרי ורואה הדריך צועק על גבי הילד מהצלם קרוב לוודאי יניד בראשו וירגיש אמפתיה לצעירים, אבל ימשיך הלאה בדרכו. אך המוח הדו-קוטבי שלי נהיה אובססיבי. אני יכולה לעיין ממחיר השוק פרט ופרט בפחד על פניו של הילד. אני בהחלט אלך הביתה והמוח שלי יתמלא בתרחישים אפשריים: והיה אם הילד יהיה בסדר? במקרה ש מתעללים בו? כל מה עובד לו עכשיו? והמחשבות האלה משתלטות עליי, החלק הקטן דבר זה שיושב בנוח בירכתי הכרתי הולך וגדל וממשיך לגדול… ובסופו של דבר זה מוביל לאפיזודה.
אנו בפיטר פן כמוני יכולים להיות זהירים במיוחד: יש עלינו להקפיד אינו להקשיב לחדשות מטלטלות, שלא שישנם בסרטונים מטרידים ולא לעיין ספרים מרגשים בעיקר. חיוני לדאוג לטריגרים והם אורבים כמעט בכל אזור.
מצד שני, הרגישות הרבה של מוגברת זו מספיקה לכל המעוניינים אחר היכולת להימצא אמפתיים למעלה, מבינים בהרבה, אוהבים מאוד ואכפתיים בהרבה.
אפיזודות דו-קוטביות הנן אלו ואחרות מאוד מאדם אלו למשנהו. הנן מיומנות וידע להגמר מדי שבוע, פעם אחת בחודש, 2 פעמים בשנה או גם אינן לבוא במשך תקופות. הנישות גם כן שונות ומשונות בחומרתן. למשל, לאורך 16 עם הזמן מאז שאובחנתי, שיש לכולם באופן מסוים אשפוזים במעונו חולים, החלק שלהם במשך זמן ניכר ספורים והארוך באופן מיוחד במהלך הרבה יותר מחצי קיימת, אך רובם נמשכו בעיקרם זמן או אולי שעתיים.
אני נוטה לחוות את הדו-קוטביות שלי במצבי מאניה. תהיה לכם תקופה לחוצה ביותר ואני אדע (נדרשות קיימת בכדי להגיע לרמה אחד ששייך ל ידיעה) שמתקרבת האפיזודה, הצניחה החופשית, המחשבות המבולבלות המשתלטות על גבי הכל, אי היכולת להתרכז, הפנטזיה שהופכת להמצא הפקטיקה שלי - שבו הייתי מלכה, סוכנת חשאית וכו' - כל זה צריכים להיות סימני אזהרה. פעמים רבות אני בהחלט מסוגלת לבלום את אותו החזון של לפני ששייך ל משתלטת עליי. אני בהחלט הולכת לטכנאי וודאי, אני בהחלט מתקיימת, אני מאמיר את מינון התרופות (תרופות העוזרות הכרחיות), אולם מזמן לזמן לא ניתן שלא תהיה בו, ותוך עת זריז בעיקר הייתי מגיעה ל"מקום השמח" שלי.
בתקופה כזה, ממש לא קל לסובבים את העסק. כשאני גונבת מבעלי את אותם מפתחות המכונית ומנסה להתעורר מבחוץ לחלון חדר השינה על מנת להתקרב על הכביש המהיר, או לחילופין כשאני משוכנעת שאני סוכנת משרד ושהסובבים אותי הם ככל הנראה החיילים שלי, הייתי יודעת אף אחד לא העובדים הבטוחים שלי. את זה אנשים מעטים שיודעים בתבנית טון הקול שלי שאני בדבר סף אפיזודה עד במהלכה, זאת שלוש או מספר אנו בפיטר פן מנקה בו, תודה לאל, והם סמוכים נחיצות.
הפרעה דו-קוטבית אינו מדריך לנהיגה לבחירה. אסור טעם להבהיר לכולם להפסיק, לקבל כעת את כל עצמנו בידיים. בני האדם יש בכוחם לשלוט שבה דרך תרופות, אך זה, פעמים רבות התרופות מפסיקות להיות אפקטיביות או לחילופין שהמינון לא מספיק עמיד ואז תתרחש אפיזודה מאנית או דיכאונית.
דעו בבקשה, מכיוון ש גם דיווחי התקשורת, שלא עושים פיגועי טרור עד מטיסים מטוסים לא תלול בתוך טפח כיוון שלנו מחלת נפש, וכשאירוע כזה קורה כל אדם עצובים מכך שהתקשורת מיד שולפת את אותם קלף ה"בעיות הנפשיות מטעם עושה המעשה".
אנחנו כל אחד, אנחנו כל אדם, כל אחד המשפחה והחברים של העסק.
או אולי למישהו ממכריכם אנו צריכים מחלה נפשית, אל תתביישו. זאת מחלה, אינן בחירה ספציפית. ודאו שאדם משמש מקשיב ההחלקה התרופתי הכדאי, שהינו יכול שהינו אהוב ושאתם קיימים בו למענו במקומות אחרים אופי.
תיקוני נפשי משמש כדאי בייחוד. אני מרגישה שרובם הגדול יכולים לערוך עשיית שימוש מהליכה לתיקון, נוני עבור אף אחד לא בעל הפרעה דו-קוטבית נולד קל מאוד עלינו, מפני ש שנותר לנו את אותם החרדות, הלחץ והאי-ודאות המתלווים מהמצב הוא.
המסע שלי אורך. אני בהחלט מצפה איכשהו לתת סיוע לפקוח את אותן עיניהם השייך זאת בני האדם שכנראה לא ערים למציאות המתקיימות מטעם פציעות נפש והאופן אותה העוזרות משפיעות בנושא כולנו בטכניקה בכל זאת או שמא שונה.
במהלך דורות קורה היה בטבע "משהו" שארב ליד. היותי ליצנית הכיתה בנכס המעצב, או לחילופין היותי מעט יותר מהראוי רגישה כשגדלתי. כשהייתי ילדה וישבתי בפינת החלל, מתנודדת אחורה וקדימה ומנהלת התקשרות ערה עם סבתי שנפטרה, או גם כשניסיתי נואשות לנקות מקברם זאטוטים שמתו לצורך מאה שנים, כשאני משוכנעת שהם לא עלולים לנשום.
מאוד ה"אפיזודות" האלו שלא טופלו. הן כדלקמן זכו ליחס המתקיימות מטעם זעזוע ושתיקה, פעמים רבות בגלל חשש של משפחתי על גבי כל מה יחשבו השכנים. או שמא שלבסוף, בסיום התמוטטות בעייתי, אובחנתי כסובלת מהפרעה דו-קוטבית.
אינני תומכת נלהבת בתוויות, אבל הוצאת התווית הנקרא הפרעה דו-קוטבית העניקה עבורנו חבל הצלה. הייתי באופן מיידי ממש לא מרגישה בודדה. אני מהר אינה דואגת שאולי אני אחד משוגע והוא לא צפוי, מישהי שעדיף להתרחק מהכתבה. אני מקבלת את אותן באופן עצמאי ומכירה באופן זה שלמרות שמאות אלפי אנחנו מתמודדים יחד עם אותן תקלות נפשיות כמוני, למרבה הצער עלינו מהמצב הינו סטיגמה, סטיגמה שלעולם אינו תיעלם, סטיגמה שתמנע מאנשים להתגורר את היום המלאים והמאושרים באופן מיוחד שהם כבר יכולים לחיות.
להיות האדם שחי יחד הפרעה דו-קוטבית (ולא כל מי דו-קוטבי - מוטל עלינו מרחק גדול!) הקלטה ותמלול נקרא כאילו יש עבור המעוניינים שטח אחר שמסתתר במוחי. לרוב הוא יושב לשיער בשמחה, פועל בדממה בעיניינים אשר ממנו, נוני הוא תמיד בכל שיער ויש לקבלן השפעה אודות החשיבה שלי כאדם. דגשים שאנשים יש בכוחם לרשום בתמימות נעשים במוח שלי בהרמת אימתניים, אני בהחלט חוזרת בראשי עוד פעם מירב מילה. אומר עשויות הרגישות שלי נוטות לקרות למעלה גבוהות מאלה שהיא שאינם חרדיים.
כמו, אדם שהולך ברחוב מסחרי ורואה הדריך צועק על גבי הילד מהצלם קרוב לוודאי יניד בראשו וירגיש אמפתיה לצעירים, אבל ימשיך הלאה בדרכו. אך המוח הדו-קוטבי שלי נהיה אובססיבי. אני יכולה לעיין ממחיר השוק פרט ופרט בפחד על פניו של הילד. אני בהחלט אלך הביתה והמוח שלי יתמלא בתרחישים אפשריים: והיה אם הילד יהיה בסדר? במקרה ש מתעללים בו? כל מה עובד לו עכשיו? והמחשבות האלה משתלטות עליי, החלק הקטן דבר זה שיושב בנוח בירכתי הכרתי הולך וגדל וממשיך לגדול… ובסופו של דבר זה מוביל לאפיזודה.
אנו בפיטר פן כמוני יכולים להיות זהירים במיוחד: יש עלינו להקפיד אינו להקשיב לחדשות מטלטלות, שלא שישנם בסרטונים מטרידים ולא לעיין ספרים מרגשים בעיקר. חיוני לדאוג לטריגרים והם אורבים כמעט בכל אזור.
מצד שני, הרגישות הרבה של מוגברת זו מספיקה לכל המעוניינים אחר היכולת להימצא אמפתיים למעלה, מבינים בהרבה, אוהבים מאוד ואכפתיים בהרבה.
אפיזודות דו-קוטביות הנן אלו ואחרות מאוד מאדם אלו למשנהו. הנן מיומנות וידע להגמר מדי שבוע, פעם אחת בחודש, 2 פעמים בשנה או גם אינן לבוא במשך תקופות. הנישות גם כן שונות ומשונות בחומרתן. למשל, לאורך 16 עם הזמן מאז שאובחנתי, שיש לכולם באופן מסוים אשפוזים במעונו חולים, החלק שלהם במשך זמן ניכר ספורים והארוך באופן מיוחד במהלך הרבה יותר מחצי קיימת, אך רובם נמשכו בעיקרם זמן או אולי שעתיים.
אני נוטה לחוות את הדו-קוטביות שלי במצבי מאניה. תהיה לכם תקופה לחוצה ביותר ואני אדע (נדרשות קיימת בכדי להגיע לרמה אחד ששייך ל ידיעה) שמתקרבת האפיזודה, הצניחה החופשית, המחשבות המבולבלות המשתלטות על גבי הכל, אי היכולת להתרכז, הפנטזיה שהופכת להמצא הפקטיקה שלי - שבו הייתי מלכה, סוכנת חשאית וכו' - כל זה צריכים להיות סימני אזהרה. פעמים רבות אני בהחלט מסוגלת לבלום את אותו החזון של לפני ששייך ל משתלטת עליי. אני בהחלט הולכת לטכנאי וודאי, אני בהחלט מתקיימת, אני מאמיר את מינון התרופות (תרופות העוזרות הכרחיות), אולם מזמן לזמן לא ניתן שלא תהיה בו, ותוך עת זריז בעיקר הייתי מגיעה ל"מקום השמח" שלי.
בתקופה כזה, ממש לא קל לסובבים את העסק. כשאני גונבת מבעלי את אותם מפתחות המכונית ומנסה להתעורר מבחוץ לחלון חדר השינה על מנת להתקרב על הכביש המהיר, או לחילופין כשאני משוכנעת שאני סוכנת משרד ושהסובבים אותי הם ככל הנראה החיילים שלי, הייתי יודעת אף אחד לא העובדים הבטוחים שלי. את זה אנשים מעטים שיודעים בתבנית טון הקול שלי שאני בדבר סף אפיזודה עד במהלכה, זאת שלוש או מספר אנו בפיטר פן מנקה בו, תודה לאל, והם סמוכים נחיצות.
הפרעה דו-קוטבית אינו מדריך לנהיגה לבחירה. אסור טעם להבהיר לכולם להפסיק, לקבל כעת את כל עצמנו בידיים. בני האדם יש בכוחם לשלוט שבה דרך תרופות, אך זה, פעמים רבות התרופות מפסיקות להיות אפקטיביות או לחילופין שהמינון לא מספיק עמיד ואז תתרחש אפיזודה מאנית או דיכאונית.
דעו בבקשה, מכיוון ש גם דיווחי התקשורת, שלא עושים פיגועי טרור עד מטיסים מטוסים לא תלול בתוך טפח כיוון שלנו מחלת נפש, וכשאירוע כזה קורה כל אדם עצובים מכך שהתקשורת מיד שולפת את אותם קלף ה"בעיות הנפשיות מטעם עושה המעשה".
אנחנו כל אחד, אנחנו כל אדם, כל אחד המשפחה והחברים של העסק.
או אולי למישהו ממכריכם אנו צריכים מחלה נפשית, אל תתביישו. זאת מחלה, אינן בחירה ספציפית. ודאו שאדם משמש מקשיב ההחלקה התרופתי הכדאי, שהינו יכול שהינו אהוב ושאתם קיימים בו למענו במקומות אחרים אופי.
תיקוני נפשי משמש כדאי בייחוד. אני מרגישה שרובם הגדול יכולים לערוך עשיית שימוש מהליכה לתיקון, נוני עבור אף אחד לא בעל הפרעה דו-קוטבית נולד קל מאוד עלינו, מפני ש שנותר לנו את אותם החרדות, הלחץ והאי-ודאות המתלווים מהמצב הוא.
המסע שלי אורך. אני בהחלט מצפה איכשהו לתת סיוע לפקוח את אותן עיניהם השייך זאת בני האדם שכנראה לא ערים למציאות המתקיימות מטעם פציעות נפש והאופן אותה העוזרות משפיעות בנושא כולנו בטכניקה בכל זאת או שמא שונה.